מה מותר לפרסם מתמונות של מסיבה פרטית?

הסלפי הקבוצתי, הסרטון לסטורי והאלבום בקבוצה: מה אומר החוק, מתי שואלים לפני שמעלים, ומה עושים כשמישהו מבקש להוריד תמונה

בכל מסיבה יש היום עשרות טלפונים, וכל אחד מהם הוא גם מצלמה וגם ערוץ הפצה. תמונה שצולמה בעשר בלילה יכולה להגיע לאלפי אנשים לפני חצות, בלי שהמצולם ידע עליה. רוב התמונות עוברות בשקט, אבל מספיקה אחת לא במקום כדי לקלקל את הזיכרון מהערב, ולפעמים גם חברות.

השאלות כאן עוסקות בערב פרטי: יום הולדת, ערב רווקים או רווקות, מפגש חברים בבית. הן לא מחליפות ייעוץ משפטי, אבל עוזרות לקבוע כמה כללים פשוטים לפני שהמצלמות יוצאות מהכיס.

התמונה נוצרה באמצעות בינה מלאכותית.

מי קובע את כללי הצילום בערב?

מי שמארח, ואם יש חוגג, הוא קובע יחד איתו, ולחוגג יש גם זכות וטו על תמונות של עצמו. ההודעה לוקחת עשר שניות בתחילת הערב, משהו כמו: ״מצלמים חופשי, רק לא מעלים סטורי עם פנים של אחרים בלי לשאול״. אורחים מעדיפים כלל ברור על פני ניחושים. בחגיגות שלפני חתונה זה חשוב במיוחד, כי יש אורחים שמעדיפים שהמשפחה או המעסיק לא יראו אותם בתמונות מהלילה.

ומה אם מגיע אמן או מופע?

כשהערב כולל הופעה, שאלת הצילום עולה עוד לפני שהאורחים מגיעים. חלק מהזמרים והרקדנים מתירים צילום חלקי, וחלק אוסרים אותו לגמרי. במופעים שמיועדים למבוגרים בלבד, הכלל הוא בדרך כלל שלא מצלמים בלי אישור מפורש. כך כתוב גם בכללי העבודה שמפרסם נייטלייף זון, אתר שמתאם הופעות לאירועים סגורים של מבוגרים: אין צילום ללא אישור. את הכלל הזה מעבירים לאורחים מראש, כדי שאף אחד לא יגלה אותו באמצע, עם טלפון מורם.

קבוצת וואטסאפ היא מקום פרטי?

קבוצה של חמישה חברים קרובים וקבוצה של שמונים משתתפים, שחצי מהם מכירים את החוגג רק מהעבודה, הן שני דברים שונים. ככל שהקבוצה גדולה יותר, תמונה שנשלחת אליה קרובה יותר לפרסום ברבים, וגם קל יותר להעביר אותה הלאה בלחיצה. כלל עבודה סביר: תמונות קבוצתיות משתפים בקבוצת המשתתפים, ותמונה שבה מישהו נראה במצב לא מחמיא נשלחת קודם אליו, וממשיכה הלאה רק אם הוא מאשר.

כל משתתף יכול גם לבטל בהגדרות הקבוצה את השמירה האוטומטית של המדיה בגלריה, כדי שהתמונות לא יתפזרו לגיבויים ולאלבומים אחרים.

תיוג, מיקום וסטורי בזמן אמת

תיוג חושף את המצולם לכל רשת החברים שלו, גם לאלה שהוא לא היה מספר להם על הערב. תיוג מיקום על תמונה מהבית מפרסם את הכתובת של המארח לכל מי שצופה. וסטורי שעולה בזמן אמת מודיע לכולם איפה החבורה נמצאת עכשיו, ובאותה הזדמנות גם שהבית של מישהו ריק. הדרך הפשוטה: מעלים למחרת, בלי מיקום, ומתייגים רק את מי שביקש.

איפה עובר הקו לפי החוק?

בחוק הגנת הפרטיות יש שני סעיפים שרלוונטיים למסיבה. הראשון מונה צילום של אדם כשהוא ״ברשות היחיד״ בין הפגיעות בפרטיות, ובית פרטי קרוב לרשות היחיד הרבה יותר מרחוב או מחוף. השני עוסק בפרסום תצלום של אדם ברבים, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל אותו או לבזות אותו. לא צריך להיות עורך דין כדי לזהות תמונה כזאת: אם המצולם היה מתבייש לראות אותה בטלפון של אמא שלו, היא כנראה שייכת לשם.

מאחורי הסעיפים עומד עיקרון רחב יותר. באתר המועצה להגנת הפרטיות שבמשרד המשפטים מוסבר שהזכות לפרטיות היא זכות יסוד בישראל, שנקבעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וגם בחוק הגנת הפרטיות משנת 1981. פגיעה בפרטיות היא גם עוולה אזרחית שאפשר לתבוע עליה פיצויים, אבל בדרך כלל זה לא מגיע לשם: מספיקה בקשה פשוטה להוריד תמונה.

מה עושים כשמישהו מבקש להוריד תמונה?

מורידים. בלי ויכוח על כמה התמונה יפה ובלי לבקש הסברים. בקשה כזאת נוגעת לרוב במשהו שהמבקש לא רוצה לפרט, כמו מקום עבודה או מצב במשפחה. סטורי אפשר למחוק בשנייה. תמונה שכבר הועברה בכמה קבוצות קשה מאוד להחזיר, ולכן שואלים לפני שמעלים ולא אחרי. ואם תמונה פוגענית עלתה לרשת חברתית והמעלה לא מוכן להוריד אותה, אפשר לדווח עליה לרשת עצמה דרך מנגנון הדיווח על פגיעה בפרטיות.

אלבום משותף בלי כאב ראש

הפתרון הפשוט הוא אלבום אחד. אדם אחד אחראי על איסוף התמונות, כולם מעלים אליו, והקישור נשלח רק למי שהיה בערב. אחרי יומיים, כשכולם כבר ראו, המארגן בוחר כמה תמונות שאפשר לשתף החוצה ושולח אותן לאישור קצר בקבוצה. זה קצת מייגע, אבל פחות מייגע מלהתנצל.